פרשת לך לך - עלייה ראשונה

אברם יוצא לדרך עם הבטחה להיות לגוי גדול ולזכות בברכה. הוא מגיע לכנען, שומע שהארץ תינתן לזרעו ובונה מזבחות לה׳. ואז בא הרעב. עוד בתוך העלייה הראשונה הוא יורד למצרים, ובכניסה אליה חושש שיהרגו אותו בגלל יופייה של שרי. איך עוברים בתוך שלושה עשר פסוקים מהבטחה כה רחבה לפחד על עצם החיים?

הפרידה נעשית קרובה יותר

מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ

קטע מבראשית י״ב, א׳. לפסוק המלא

הציווי מונה ארץ, מולדת ובית אב. רמב״ן מסביר מדוע צריך להזכיר את שלושתם: קשה לעזוב את הארץ שבה חיים ואת האוהבים והחברים שבה; קשה עוד יותר כשזו גם ארץ הלידה; והקושי גדל כשנמצאת בה משפחת האב. לכן נדרש אברם לעזוב את כל אלה מתוך אהבתו לה׳. לפי הקריאה הזאת, המילים מתקרבות בהדרגה אל מה שהכי קשה להיפרד ממנו. רמב״ן לבראשית י״ב, א׳

מול הפירוט של מה שעוזבים, הארץ שאליה נשלח אברם אינה נקראת בשם בציווי עצמו: ״אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״. אפשר לשמוע בפסוק את הפער בין המוכר, שיש לו שמות וקשרים, לבין העתיד שעוד צריך להתגלות. אברם יוצא מחרן בגיל שבעים וחמש, עם שרי, לוט, הרכוש והאנשים המצטרפים אליהם. זו יציאה מתוך חיים שכבר נבנו. בראשית י״ב, א׳־ה׳

מי הם האנשים שעשו בחרן?

וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן

קטע מבראשית י״ב, ה׳. לפסוק המלא

איך אפשר לעשות נפש? רש״י מביא שתי קריאות ומבחין ביניהן. בפשט מדובר בעבדים ובשפחות שקנו, והמילה עשו משמשת במשמעות של קניין וצבירה. במדרש מדובר באנשים שהכניסו תחת כנפי השכינה: אברם מגייר את האנשים ושרי מגיירת את הנשים, והכתוב מחשיב זאת כאילו עשו אותם. רש״י לבראשית י״ב, ה׳

המדרש נותן מקום לפעולתה של שרי לצד אברם. לפי קריאה זו, כבר בחרן שניהם פועלים בקרב אנשים ומקרבים אותם לאמונה. המסע לכנען נושא איתו גם את הקשרים שנוצרו שם.

כשהרעב בא אל הארץ המובטחת

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׃

בראשית י״ב, י׳

רש״י מפרש שהרעב היה באותה ארץ לבדה, כדי לנסות את אברם: האם יהרהר אחר דברי ה׳, שציווה עליו להגיע לכנען וכעת מביא אותו לצאת ממנה. הניסיון, לפי פירושו, נוגע לפער שבין הציווי לבין מה שאברם פוגש כשהוא מקיים אותו. רש״י לבראשית י״ב, י׳

בקרבת מצרים נוסף פחד אחר. אברם חושש שהמצרים יהרגו אותו כדי לקחת את שרי, ומבקש ממנה לומר שהיא אחותו. כאן רמב״ן מציב ביקורת חריפה: לדעתו, אברם חטא חטא גדול בשגגה כשהעמיד את אשתו בסכנת עבירה מתוך פחד לחייו. היה עליו לבטוח בה׳ שיציל אותו, את אשתו ואת כל אשר לו. רמב״ן רואה חטא גם בעצם היציאה מן הארץ בגלל הרעב, ואף קושר את המעשה לגזירת גלות מצרים על זרעו. רמב״ן לבראשית י״ב, י׳

העלייה מסתיימת בבקשת אברם לשרי, עוד לפני שנודע מה יקרה במצרים. בקריאה ברצף, ההבטחות שבפתיחה נשמעות כעת לצד המילים ״וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ״. העתיד של גוי גדול עומד ברקע, ובחזית נמצא אדם החושש לחייו ואישה שבקשתו מטילה עליה תפקיד מכריע. בראשית י״ב, י״ג