פרשת תולדות - עלייה שלישית

יצחק ממשיך לגדול ולהצליח כלכלית: “ויגדל האיש” - הוא מתעשר מאד, מרבה מקנה צאן, מקנה בקר ועבודה רבה. השפע שלו מעורר קנאה אצל פלשתים, עד שהם הולכים וסותמים בעפר את כל הבארות שחפרו עבדי אברהם אביו.

בסופו של דבר אבימלך אומר ליצחק לעזוב: “לך מעמנו, כי עצמת ממנו מאד”. יצחק זז משם אל נחל גרר ומתיישב שם. שם הוא מתחיל לתקן ולחדש - חוזר לחפור את בארות המים שחפר אביו, אחרי שסתמו אותן פלשתים, ואף קורא להן באותם שמות שקרא להן אברהם, כדי להמשיך את הדרך והזהות המשפחתית.

עבדי יצחק חופרים שוב בבקעה, ומוצאים באר מים חיים. רועי גרר רבים איתם וטוענים “לנו המים”, והבאר נקראת “עשק” כי התעסקו והתנגחו איתו. הם חופרים באר נוספת, וגם עליה יש מריבה, והיא נקראת “שטנה”. רק כשיצחק מתרחק עוד וחופר באר שלישית שאין עליה ריב, הוא קורא לה “רחובות”, ואומר: עכשיו ה’ הרחיב לנו, ומכאן נפרה בארץ.

כמה נקודות למחשבה

• שפע שמביא קנאהההצלחה של יצחק אינה עוברת בשקט. ככל שהוא גדל, כן גדלה הקנאה שסביבו. זה תזכורת ששפע וברכה מביאים איתם גם מבחנים חברתיים ומערכתיים, לא רק נוחות.

• סותמים בארות - חוסמים שפעסתימת הבארות של אברהם היא כמעט תמונה סימבולית: במקום להודות על מה שהאבות הביאו לארץ, מנסים למחוק את העקבות ולהעלים את מקור החיים. זה קורה גם ברמה רוחנית והיסטורית - יש מי שמעדיף “לסתום” מקורות קדומים במקום להתחבר אליהם.

• יצחק לא ממציא הכל מחדשלפני שהוא חופר בארות חדשות, הוא קודם כל מחדש את בארות אביו וקורא להן באותם שמות. הוא לא “מוחק עבר” כדי ליצור זהות עצמאית, אלא בונה על המסורת וממשיך אותה. זה דפוס חשוב: חידוש בלי ניתוק.

• ריב על משאבים - שאלה של מרחקבבאר הראשונה והשנייה יש מריבה; רק כשהוא מתרחק עוד, מגיעה באר שאין עליה ריב. לפעמים השלום והשקט לא נמצאים במרכז הזירה, אלא כשמוכנים לזוז קצת הצידה, לוותר על “הלוקיישן” כדי לזכות במרחב אמיתי.

• רחובות - הרחבה אחרי צמצוםהשם “רחובות” מגיע אחרי עשק ושטנה. קודם יש דחק, מתח, קונפליקט, ורק אחר כך מרחב. יש כאן מהלך: לא כל הרחבה באה בקלות, לפעמים הדרך אל המרחב עוברת בסבלנות, הזזה ממקום למקום והימנעות ממלחמות מתמשכות.