פרשת וישלח - עלייה שביעית

בעלייה האחרונה של הפרשה אנחנו נכנסים לקטע שנראה במבט ראשון “יבש” - רשימות של משפחות, אלופים ומלכים באדום - אבל בעצם התורה סוגרת פה חשבון היסטורי שלם: איך נבנה העם שנקרא אדום, ומה ההבדל העמוק בינו לבין עם ישראל.

מה קורה בפשט

1. בני שעיר החרי – יושבי הארץ לפני עשוהתורה מפרטת את בני שעיר החרי, “ישבי הארץ”: לוטן, שובל, צבעון, ענה, דישון, אצר ודישן, ואת בני המשפחות שלהם, עד לרשימת “אלופי החרי” בארץ שעיר.זאת אומרת: לפני שעשו הופך ל”אדום”, יש שם כבר עם ומבנה שבטי מסודר.

2. שילוב בין שעיר החרי לבין בית עשובתוך היוחסין כבר מופיעים שמות מוכרים מהפסוקים הקודמים - כמו אָהֳלִיבמה בת ענה - ורואים איך משפחות שעיר החרי משתלבות בתוך תולדות עשו. אדום לא מתחיל מאפס, אלא “יורש” עם וארץ קיימים.

3. מלכים באדום - עוד לפני שיש מלך בישראלהתורה עוברת לתיאור: “המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל”.מופיעים בזה אחר זה מלכים שונים: בלע בן בעור, יובב בן זרח, חושם, הדד המכה את מדין בשדה מואב, שמלה, שאול, בעל חנן, הדר - ולכל אחד עיר אחרת. שים לב: אין כאן שושלת אחת, כל פעם מלך ממקום אחר.

4. אלופי עשו – מבנה של עם מסודרבסוף העלייה התורה מפרטת את “שמות אלופי עשו”: אלוף תמנע, עלוה, יתת, אהֳליבמה, אלה, פינון, קנז, תימן, מבצר, מגדיאל, עירם - “למשבותם בארץ אחוזתם”.ואז משפט הסיום: “הוא עשו אבי אדום” - כל מה שקראנו על עשו נהפך עכשיו לעם שלם עם מלכים ואלופים.

מה התורה מלמדת פה?

• עם ישראל לא חי לבד בעולםהתורה משקיעה עשרות פסוקים בעם אחר - אדום. זה אומר: גם לעמים שמסביב יש יוחסין, היסטוריה וזהות. עם ישראל לא צומח בחלל ריק, אלא בעולם מלא עמים, תהליכים, שליטים ומאבקי כוח.

• **“לפני מלך מלך לבני ישראל” – למה להדגיש את זה?**אדום מקים מלוכה עוד לפני שיש מלך בישראל. אפשר לקרוא בזה רמז: מלוכה זה לא חידוש - זה כבר קיים אצל השכן. אבל ההבדל הוא באיכות:באדום - מלכים מתחלפים, ממקומות שונים, בלי שושלת אחת קבועה.בישראל - תיבנה בסוף מלכות עם הבטחה של יציבות ושורש (מלכות בית דוד).התורה כאילו אומרת: יש מלוכה טבעית של “כוח”, ויש מלוכה שבאה מתוך ברית עם ה’.

• עם שנבנה על גבי עםבני שעיר החורי הם “יושבי הארץ”, ואחר כך עשו יושב בהר שעיר ונעשה “אבי אדום”. זה דפוס שמופיע הרבה בהיסטוריה: עם אחד מחליף עם אחר על אותה אדמה. התורה לא מעלימה את העם הקודם – היא נותנת לו שם, יוחסין וכבוד. יש פה שיעור מוסרי-היסטורי על ראיית האחר, גם כשאתה “יורש” את מקומו.

• **למה לסיים את הפרשה דווקא בזה?**פרשת וישלח סוגרת כך:

גם יעקב - נהיה לעם: שנים עשר בנים, ארץ מובטחת, שם “ישראל”.

• גם עשו - נהיה לעם: אדום, מלכים, אלופים, ארץ, מבנה כוח.מכאן ואילך, ספר בראשית יפסיק לעסוק בעשו כיחיד, ויעבור להתמקד ביעקב ובבניו - ובעיקר ביוסף. אדום ממשיך ברקע ההיסטורי, אבל מרכז הבמה עובר לישראל.

אפילו ביוחסין ארוכים, בלי סיפורים “דרמטיים”, התורה מספרת סיפור: איך עמים קמים, איך כוח פוליטי נבנה, ומה ההבדל בין עם שמקורו בברית לבין עם שמקורו רק בכוח, באדמה ובשלטון.