פרשת ויגש - עליית חמישי
כח וַיֹּ֙אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֛ב עוֹד־יוֹסֵ֥ף בְּנִ֖י חָ֑י אֵֽלְכָ֥ה וְאֶרְאֶ֖נּוּ בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃ מו א וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵאלֹהֵ֖י אָבִ֥יו יִצְחָֽק׃ ב וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֣ב ׀ יַעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ ג וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֥י הָאֵ֖ל אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ מֵרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם׃ ד אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ׃ ה וַיָּ֥קָם יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם בָּעֲגָל֕וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֽוֹ׃ ו וַיִּקְח֣וּ אֶת־מִקְנֵיהֶ֗ם וְאֶת־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יְמָה יַעֲקֹ֖ב וְכָל־זַרְע֥וֹ אִתּֽוֹ׃ ז בָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתּ֔וֹ בְּנֹתָ֛יו וּבְנ֥וֹת בָּנָ֖יו וְכָל־זַרְע֑וֹ הֵבִ֥יא אִתּ֖וֹ מִצְרָֽיְמָה׃ ח וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֧וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הַבָּאִ֥ים מִצְרַ֖יְמָה יַעֲקֹ֣ב וּבָנָ֑יו בְּכֹ֥ר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵֽן׃ ט וּבְנֵ֖י רְאוּבֵ֑ן חֲנ֥וֹךְ וּפַלּ֖וּא וְחֶצְר֥וֹן וְכַרְמִֽי׃ י וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֧ל וְיָמִ֛ין וְאֹ֖הַד וְיָכִ֣ין וְצֹ֑חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִֽית׃ יא וּבְנֵ֖י לֵוִ֑י גֵּרְשׁ֕וֹן קְהָ֖ת וּמְרָרִֽי׃ יב וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה עֵ֧ר וְאוֹנָ֛ן וְשֵׁלָ֖ה וָפֶ֣רֶץ וָזָ֑רַח וַיָּ֨מָת עֵ֤ר וְאוֹנָן֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־פֶ֖רֶץ חֶצְר֥וֹן וְחָמֽוּל׃ יג וּבְנֵ֖י יִשָׂשכָ֑ר תּוֹלָ֥ע וּפֻוָּ֖ה וְי֥וֹב וְשִׁמְרֽוֹן׃ יד וּבְנֵ֖י זְבוּלֻ֑ן סֶ֥רֶד וְאֵל֖וֹן וְיַחְלְאֵֽל׃ טו אֵ֣לֶּה ׀ בְּנֵ֣י לֵאָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֤ה לְיַעֲקֹב֙ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֔ם וְאֵ֖ת דִּינָ֣ה בִתּ֑וֹ כָּל־נֶ֧פֶשׁ בָּנָ֛יו וּבְנוֹתָ֖יו שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֹֽשׁ׃ טז וּבְנֵ֣י גָ֔ד צִפְי֥וֹן וְחַגִּ֖י שׁוּנִ֣י וְאֶצְבֹּ֑ן עֵרִ֥י וַֽאֲרוֹדִ֖י וְאַרְאֵלִֽי׃ יז וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה וְיִשְׁוִ֥י וּבְרִיעָ֖ה וְשֶׂ֣רַח אֲחֹתָ֑ם וּבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה חֶ֖בֶר וּמַלְכִּיאֵֽל׃ יח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י זִלְפָּ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְלֵאָ֣ה בִתּ֑וֹ וַתֵּ֤לֶד אֶת־אֵ֙לֶּה֙ לְיַעֲקֹ֔ב שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה נָֽפֶשׁ׃ יט בְּנֵ֤י רָחֵל֙ אֵ֣שֶׁת יַעֲקֹ֔ב יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃ כ וַיִּוָּלֵ֣ד לְיוֹסֵף֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֣ן אֹ֑ן אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם׃ כא וּבְנֵ֣י בִנְיָמִ֗ן בֶּ֤לַע וָבֶ֙כֶר֙ וְאַשְׁבֵּ֔ל גֵּרָ֥א וְנַעֲמָ֖ן אֵחִ֣י וָרֹ֑אשׁ מֻפִּ֥ים וְחֻפִּ֖ים וָאָֽרְדְּ׃ כב אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖ד לְיַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ אַרְבָּעָ֥ה עָשָֽׂר׃ כג וּבְנֵי־דָ֖ן חֻשִֽׁים׃ כד וּבְנֵ֖י נַפְתָּלִ֑י יַחְצְאֵ֥ל וְגוּנִ֖י וְיֵ֥צֶר וְשִׁלֵּֽם׃ כה אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י בִלְהָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְרָחֵ֣ל בִּתּ֑וֹ וַתֵּ֧לֶד אֶת־אֵ֛לֶּה לְיַעֲקֹ֖ב כָּל־נֶ֥פֶשׁ שִׁבְעָֽה׃ כו כָּל־הַ֠נֶּפֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ יֹצְאֵ֣י יְרֵכ֔וֹ מִלְּבַ֖ד נְשֵׁ֣י בְנֵי־יַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ׃ כז וּבְנֵ֥י יוֹסֵ֛ף אֲשֶׁר־יֻלַּד־ל֥וֹ בְמִצְרַ֖יִם נֶ֣פֶשׁ שְׁנָ֑יִם כָּל־הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית־יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים׃
-
יעקב (כאן בשם “יִשְׂרָאֵל”) עובר מהלם לאמונה מעשית: “רַב עוֹד־יוֹסֵף בְּנִי חָי” - מספיק לי, זה העיקר, ועכשיו הוא מחליט לרדת ולראותו (מה, כח).
-
עצירה מכוונת בבאר שבע: “וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק” - לפני הירידה למצרים יש עוגן של עבודת ה’ והמשכיות אבות (מו, א).
-
התגלות לילה שמסירה את הפחד: “אַל־תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה” עם שתי הבטחות יסוד:
עתיד לאומי: “כִּי־לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם”
- ליווי והשבה: “אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ… וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם־עָלֹה” (מו, ג-ד).
הירידה עצמה מתבצעת בפועל עם כל הבית, המקנה והרכוש, על גבי העגלות שנשלחו (מו, ה-ז).
ואז בא החלק “הטכני” שהוא בעצם הצהרת זהות: רשימת שמות יורדי מצרים, שמסתיימת במספר הכולל: “כָּל־הַנֶּפֶשׁ… שִׁבְעִים” (מו, ח-כז).
נקודות מפתח לשים לב אליהן
-
“רַב” - לא רק “הרבה”, אלא לשון של “די לי בזה”. אחרי שנים של חסר, עצם הידיעה שיוסף חי ממלאת את כל החסר.
-
הקריאה הכפולה “יַעֲקֹב | יַעֲקֹב” והתשובה “הִנֵּנִי” מציירות רגע של שליחות והסכמה פנימית: הוא לא רק שומע - הוא נענה.
-
“וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל־עֵינֶיךָ” - הבטחה אישית מאוד בתוך הבטחות לאומיות. לא רק “יהיה טוב לעם”, אלא סיום חיים עטוף ביד הבן.
המספרים בסוף העלייה - למה יש גם 66 וגם 70
-
פסוק כו נותן את המספר: “כָּל־נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ” - אלו הבאים ליעקב מצרימה “יֹצְאֵי יְרֵכוֹ”, בלי נשות בני יעקב.
-
אחר כך מוסיפים את “בְּנֵי יוֹסֵף… נֶפֶשׁ שְׁנָיִם” (מנשה ואפרים).
-
ובסיכום: “כָּל־הַנֶּפֶשׁ לְבֵית־יַעֲקֹב… שִׁבְעִים” - זה המספר הכולל של “בית יעקב” במצרים כפי שמוצג כאן בפסוקים.
העליות היומיות
פרשת בראשית - עלייה ראשונה
העלייה הראשונה של פרשת בראשית היא אחד הקטעים העמוקים והמרכזיים ביותר בכל התורה. היא פותחת את ספר בראשית ומציגה לפנינו את ששת ימי הבריאה ואת שבת בראשית...
פרשת בראשית - עלייה שנייה
העלייה השנייה מחליפה עדשה: מן תיאור בריאת העולם כולו אל סיפור לידתו של האדם ועולמו הקרוב. היא נפתחת בכותרת-מסגרת "אֵלֶּה תוֹלְדֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶ...
פרשת בראשית - עלייה שלישית
העלייה השלישית מובילה מן החיפוש האנושי אחר זוגיות ושותפות אל כישלון המבחן המוסרי הראשון. האדם נותן שמות לכל הברואים, אך "ולאדם לא־מצא עזר כנגדו" (בראש...
פרשת בראשית - עלייה רביעית
כמה שורות על הפירוש העלייה הרביעית סוגרת את שערי הגן ופותחת את דלתות ההיסטוריה האנושית. הכתוב מכריז: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנוּ לָדַעַת טוֹב...
פרשת בראשית - עלייה חמישית
העלייה החמישית מציגה את נביטת התרבות האנושית לצד העמקה בשבריה. לֶמֶךְ פורץ את דגם הזוגיות הראשוני: "וַיִּקַּח־לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים" (בראשית ד, י...
פרשת בראשית - עלייה שישית
העלייה השישית פותחת ספר משפחות: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה, א). האנושות מתוארת לא כדפים בודדים אלא כספר מתמשך, שמתחיל ביסוד התיאולוגי: "בִּ...
פרשת בראשית - עלייה שביעית
העלייה השביעית חותמת את ספר היוחסין עד נח ופותחת חלון אל חורבן העולם ותקוות ההצלה. מותו של מתושלח ולידת למך ונח נרשמים בזה אחר זה, ולמך נותן שם נבואי:...