בפרשת בהר - מה הקשר בין עיר מוקפת חומה לסגירת הלב והרגשות?
הקשר שאתה מעלה – בין עיר מוקפת חומה בפרשת בהר ובין לב סגור ורגשות נעולים – הוא רעיון דרשני עמוק שנוגע בלב מהותה של פרשת בהר, וגם בלב האדם.
הפסוק:
“וְאִישׁ֩ כִּֽי־יִמְכֹּ֨ר בֵּֽית־מוֹשַׁ֜ב עִ֣יר חוֹמָ֗ה וְהָיְתָה֙ גְּאֻלָּת֔וֹ עַ֖ד תֹּ֣ם שְׁנַ֣ת מִמְכָּר֑וֹ יָמִ֖ים תִּהְיֶ֥ה גְאֻלָּתֽוֹ” (ויקרא כ”ה, כ”ט)
על פי התורה, מי שמוכר בית בעיר מוקפת חומה – יש לו רק שנה אחת לגאול את הבית בחזרה. ואם לא – הבית הופך לרכושו הקבוע של הקונה, ולא חוזר אף ביובל!
החידוש: מה הקשר לעולם הרגש?
עיר מוקפת חומה נתפסת בדרש כסמל ללב סגור:
-
עיר שיש לה חומה – היא מוגנת, אבל גם מנותקת.
-
אדם שמקיף את ליבו בחומות – מנסה אולי להגן על עצמו, אבל באותה עת גם מונע כניסה של אחרים, של רגשות, של תיקון.
וכאן הדרש המיוחד:
-
לב כזה, שאדם מוכר את “ביתו” הפנימי – את מקום מושבו הנפשי – ונועל את ליבו בחומות של ניכור, כעס, פחד או טראומה – יש לו “שנה” אחת לתקן, לפתוח, לגאול.
-
אם לא עשה זאת בזמן – הכאב מתקבע, והלב נשאר נעול. גם כשהגיע ה”יובל” – זמן של חרות כללית – הבית הזה לא חוזר.
הדרש במילים פשוטות:
כאשר אדם בונה סביבו חומות, סוגר את הלב – יתכן שהוא עושה זאת מתוך הגנה. אבל אם הוא מוכר את ליבו, את רגשותיו, את האמת שלו – ולא ממהר “לגאול” את זה, כלומר לפתוח מחדש – הוא עלול לאבד את זה לנצח.
מה המסר?
לא לחכות. לא להשאיר את הלב סגור. לא לאפשר לפחדים או פגיעות לקבוע לנו את הגורל. יש זמן לפתיחה, לגאולה, לחיבור מחדש – אבל הזמן קצר.
חיזוק מהמקרא:
הפסוק במשלי מדגיש:
“מִכֹּ֣ל מִשְׁמָ֣ר נְצֹ֣ר לִבֶּ֑ךָ כִּֽי־מִמֶּ֖נּוּ תּוֹצְא֥וֹת חַיִּֽים” (משלי ד, כ”ג)
שמירת הלב היא דבר קדוש – אבל גם פתיחתו לתשובה, לאהבה, לחמלה.
לסיכום עיר מוקפת חומה היא סמל ללב שאיבד את רגישותו, שמכר את רגשותיו מתוך הגנה – אבל אם ימהר לגאול אותו בזמן, אפשר להחזיר את האור. ואם לא – גם היובל, הזמן שבו הכול מתחדש – לא יועיל.