״הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם״ מה זה אלקי הנכר? ולמה בתוככם?

ממש רואים פה איך התורה מדברת גם על מה שיש ביד, וגם על מה שיש בלב.

הפסוק במדויק:

וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶל־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃ (בראשית לה, ב)

1. מה זה “אֱלֹהֵי הַנֵּכָר”?

בפשט הפשוט - עבודה זרה ממש, פסילים וציורים של אלילים:

רש”י

רש”י מסביר:

“הנכר - שיש בידכם משלל של שכם”

כלומר:

• אחרי הסיפור בשכם, הבנים הביאו שלל -ובתוך השלל היו גם פסילים, חפצי פולחן, ותכשיטים של ע”ז.

יעקב אומר: לפני שעולים לבית־אל, למקום התגלות אלוקית - תנקו את המחנה מכל מה שקשור לעבודה זרה.

רשב”ם / ספורנו / אור החיים

• רשב”ם: “אלהי הנכר - שלקחו בעיר.”

• ספורנו: גם אם הגויים כבר ביטלו אותם והם מותרין בהנאה -“מכל מקום הסירו אותם מקרבכם… כדי שתרחק מלבכם כל מחשבת עבודה זרה.”

• אור החיים: יעקב חושש שאנשים לקחו איתם מן האלילים של העמים, והם עכשיו ברשותם, ולכן מצווה להרחיקם.

אז בפשט:

אֱלֹהֵי הַנֵּכָר = האלילים / פסילי הגויים שנמצאים במחנה, בעיקר משלל שכם.

2. אז למה “אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם” - ולא “אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם”?

כאן מתחיל העומק.

אחרי הפסוק הזה, כתוב:

“וַיִּתְּנוּ אֶל־יַעֲקֹב אֵת כׇּל־אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם…” (לה, ד)

שמת לב? יעקב אומר “בְּתֹכְכֶם”, והפסוק מתאר מה שהם נותנים לו - “אֲשֶׁר בְּיָדָם”.

על זה שואל הכלי יקר (וגם מפרשים נוספים):

היה לו לומר “אשר בידכם”, כמו שנאמר אחר כך “אשר בידם”. אלא… “לפי שכל מעשה קדמה לו המחשבה… צוה להם לטהר תחילה חטא ההרהור ואמר: הסירו אלהי הנכר אשר בתוככם ממש” - כלומר בלב.

הרעיון:

• כל מעשה מתחיל במחשבה.

• לפני שמוציאים מהיד את האלילים - צריך להוציא מהלב את המשיכה אליהם.

במילים שלנו:

“אשר בְּתֹכְכֶם” - לא רק בתוך המחנה, אלא גם בתוך הלב שלכם.

וזה מתחבר יפה לפסוק בתהילים:

“לֹא־יִהְיֶ֣ה בְךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִּשְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃” (תהלים פא, י)

וחז”ל דורשים שם:

“לא יהיה בך אל זר - איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר - זה יצר הרע.” (שבת קה ע”ב)

בדיוק אותו רעיון:

• יש “אל זר” ביד - פסל, סמל, חפץ.

• ויש “אל זר” בך - נטייה פנימית, יצר, מחשבה, תלות.

3. שתי שכבות: בחוץ ובפנים

אז אם נסכם:

א. בפשט

• אֱלֹהֵי הַנֵּכָר - אלילים ממש, משלל שכם וכו’.

• אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם - בתוך המחנה, בתוך הבית, בתוך הרכוש שלכם (כמו תרגום אונקלוס: “בֵינֵיכוֹן”).

ב. בדרש / בעומק

• “בְּתֹכְכֶם” - גם בתוך הלב, בתוך התודעה.

• יעקב אומר:לפני שעולים לבית־אל, למפגש עם אלוקים,

תסלקו את החפצים שמייצגים אלוהות זרה,

• ותנסו גם לנקות מתוככם כל משיכה, הרהור, הערצה למשהו אחר במקום ה’.

כמו שכותב צרור המור:

“רמז ‘אלהי הנכר אשר בתוככם’ כאומרו ‘לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר’ - לא רק פסלים, אלא משהו זר שקנית לעצמך בפנים.”

אפשר לומר:

יש עבודה של לזרוק לפח - ויש עבודה של לזרוק מהלב.

יעקב דורש את שתיהן.

עוד שאלות

?

איזו סגולה עוצמתית חבויה במילים "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"?

?

איך אפשר לדעת מה התפקיד שלי בעולם?

?

איך אפשר להתגבר על קשיים דרך תורת ישראל?