כיצד מתבטאת אהבת ה' לעם ישראל גם בתוך התוכחה הקשה בפרשת בחקותי?
אהבת ה’ לעם ישראל מתבטאת בצורה נוגעת ללב גם בתוך ליבן של התוכחות הקשות ביותר – ובעוצמה מיוחדת בפרשת בחוקותי. המקום המרכזי שבו אהבה זו מתגלה הוא בפסוק:
“וְאַף גַּם זֹאת, בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיהֶם” (ויקרא כ”ו, מ”ד)
ניתוח עומק של הפסוק:
1. תוך כדי עונש - חיבוק
הפסוק הזה בא בסוף התוכחה הארוכה, שמלאה בציורים של חורבן, גלות, רעב, חרב ואימה. ודווקא שם, פתאום בא פסוק שמכיל בתוכו מסר מדהים:
גם בגלות, גם בשיא הסבל - לא מאסתי בהם, לא בחלתי בהם, לא נטשתי את בריתי.
זוהי אהבה שאינה תלויה בדבר.
2. “לֹא מְאַסְתִּים” - קבלה בלתי מתפשרת
“מאיסה” היא דחייה מוחלטת. הקב”ה אומר – גם כשהם לא עומדים בציפיות, גם כשהם חוטאים – אני לא דוחה אותם.
3. “לֹא גְעַלְתִּים” - לא תיעוב, לא זרות
“געילה” היא מילה חזקה מאוד – הקב”ה מדגיש שהוא לא מתעב את עמו גם כשהם למטה למטה. יש כאן קריאת אהבה שלא נובעת ממה שישראל עושים - אלא ממה שהם בעצמם.
4. הברית האינסופית
הפסוק מדגיש: “לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם” – הברית היא נצחית. הקשר בין הקב”ה לעם ישראל אינו ניתק, גם אם לפעמים הצד שלנו אינו עומד בו. זוהי אהבת ברית, לא רק אהבת “תנאים”.
5. “כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיהֶם” - סיום אישי מאוד
השם הקדוש “ה’ אלוהיהם” חוזר ומזכיר - לא משנה היכן הם, מה עבר עליהם - הקשר נשאר. אני נשאר האלוקים שלהם. לא מתנתק.
מדרש נפלא - “אהבה שמאחורי המקל”
חז”ל במדרש (ויקרא רבה ל”ו, ג’) רואים בפסוק הזה ביטוי לאב שמכה את בנו אך שומר על חיבתו:
“משל למלך שהיה לו בן, הכהו ונתן לו מכה קשה, ואזיקו בשלשלאות… הלך והושיב רופא על פתחו, שלא ימות. אמרו לו: אם שונאו - למה רופא? ואם אוהבו - למה הכהו? אלא כך דרכו של אב רחמן.”
יש כאן חינוך מתוך כאב - אבל גם שם האב לא שוכח את רחמיו.
מסר נצחי:
אהבת ה’ לישראל איננה רק כשעם ישראל במיטבו. דווקא כשהם למטה, כשהם אבודים - שם מתגלה העומק הבלתי נתפס של אהבת ה’. זה מה שמחזיק את עם ישראל לאורך הגלויות, הרדיפות והקושי. כל עוד יש את הפסוק הזה - יש תקווה.