למה התשובה על שם ה’ מגיעה בצורה “אהיה אשר אהיה”?
למה התשובה על שם ה’ מגיעה בצורה “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה” (שמות ג:יד) - איך שם יכול להיות גם מסר, גם הבטחה, וגם חידה שמלווה עם שלם?
משה שואל: “מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם” (שמות ג:יג), והקב”ה עונה לו בשם שנשמע כמו משפט חי:
“וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.” (שמות ג:יד)
איך שם יכול להיות גם מסר, גם הבטחה, וגם חידה?
- מסר - השם הוא “נוכחות”, לא “תווית”שים לב שלפני השם הזה, הקב”ה כבר אומר למשה: “כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ” (שמות ג:יב).כלומר, התשובה לשאלת השם לא באה כמושג מופשט, אלא כהודעה: אני איתך. לא “מה אני”, אלא “איך תפגוש אותי”.
רעיון: זה שם שמכריח אותך לצאת מהמילון אל החיים. “אֶהְיֶה” הוא כמעט “אני נוכח, אני מתלווה, אני איתכם בתוך הסיפור”.
- הבטחה - “אני איתם בתוך הצרה”רש”י על הפסוק כותב במפורש (כאן ציטוט מדויק):“אהיה עמם בצרה זאת אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות” (רש”י לשמות ג:יד).
ובמדרש מופיע גם הדיאלוג החריף שבו משה מבקש לא להכביד על העם בצרות העתיד, בלשון: “דיה לצרה בשעתה” (שמות רבה ג:ו).
כלומר - השם הזה הוא הבטחה כפולה:
-
לא הבטחה של “לא תהיה אש”
-
אלא הבטחה של “אני בתוך האש איתכם”
- חידה - כי השם לא “נועל” את ה’, אלא משאיר אותו אינסופיבאותו מדרש מופיע עיקרון מפליא: “לפי מעשי אני נקרא” (שמות רבה ג:ו).ובאותו הקשר מובא גם: “אני שהייתי ואני הוא עכשיו ואני הוא לעתיד לבא” (שמות רבה ג:ו).
זה עומק החידה: השם לא בא להכניס את הקב”ה לתוך הגדרה אחת, אלא לומר - אתם תכירו אותי דרך הופעותיי במציאות, “לפי מעשי”. ולכן “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה” נשמע כמו משפט פתוח: אני אהיה איתכם כפי שאהיה - בכל שלב, בכל מצב, בכל דור.
רעיון לסיום: במצרים העם נהפך למספרים, ללבנים, לסטטיסטיקה. ואז בא ה”שם” הזה ואומר: אתם לא מספר - אתם קשר. לא “מה יהיה”, אלא “מי יהיה איתך”. זה שם שהולך עם עם שלם עד סוף ההיסטוריה.