מדוע מצוות "ואהבת לרעך כמוך" מופיעה דווקא בפרשת קדושים, ולא בעשרת הדיברות?
הרי “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (ויקרא י”ט, י”ח) הוא פסוק שרבי עקיבא קרא לו:
“זה כלל גדול בתורה” (ירושלמי נדרים ט’, ד)
אז למה מצווה כל-כך בסיסית, כמעט “תמצית היהדות”, לא מופיעה בעשרת הדיברות?
🔍 הנה 4 תשובות מעמיקות ומרקידות את הלב:
1. עשרת הדיברות – הבסיס; פרשת קדושים – פסגת המוסר
🔹 עשרת הדיברות הן מסגרת הברית – הקווים האדומים של חברה מתוקנת: לא תרצח, לא תנאף, כבד את אביך וכו’.
🔹 אבל פרשת קדושים באה לבנות על התשתית הזו – וללמד איך להגיע למדרגת קדושה. ושם, רק שם, ניתן להגיע לשיא:
“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” – לא רק לא להזיק, אלא לאהוב.
🔍 כמו שאמר הרמב”ן על הפסוק הראשון בפרשה:
קדושים תהיו – פרושים מן המותרות.
2. אהבת רעך – מצווה שבין אדם לחברו, לא בין אדם לאלוקים
🔸 עשרת הדיברות כוללות גם מצוות בין אדם למקום (למשל – “אנכי ה’”) וגם מצוות בין אדם לחברו. אבל הן לא עוסקות ברגשות – אלא במעשים בסיסיים: לא לגנוב, לא לרצוח.
🔸 “ואהבת לרעך” הוא חידוש עצום – התורה מצווה על רגש פנימי של אהבה. וזה מתאים לפרשה שמדברת על קדושה פנימית, לא רק חוק חיצוני.
3. אדם שלא מתקדש – לא יכול לאהוב באמת
🔹 אם היו שמים את “ואהבת לרעך” כבר בעשרת הדיברות – אולי היינו תופסים אותו בצורה טכנית או חיצונית.
🔹 רק אחרי שהתורה מלמדת אותך איך לא לרכל, איך לשפוט בצדק, איך לא לשנוא – אז היא אומרת:
“עכשיו תאהב. עכשיו אתה מסוגל לאהוב באמת.”
4. כי פרשת קדושים – ניתנה לכל העם, לא רק למשה
במדרש ויקרא רבה כ”ד נאמר:
“פרשה זו נאמרה בהקהל – מפני שרוב גופי תורה תלויים בה.”
🔹 כלומר – זו פרשה ציבורית, שייכת לכולם. 🔹 ולכן – שמה התורה את פסגת המצוות המוסריות – אהבת רעך – בלב הציבור כולו.
✨ לסיכום:
עשרת הדיברות הן הסף; פרשת קדושים היא הפסגה. שם ניתנות מצוות שמיועדות לאדם שרוצה לא רק לצאת ידי חובה – אלא להיות קדוש.
ולכן, רק בפרשת קדושים – התורה מרשה לעצמה לומר:
“ואהבת לרעך כמוך – אני ה’.”