פרשת בחוקותי - עלייה שביעית

העלייה האחרונה בספר ויקרא חותמת את דיני הערכין ומסיימת את הספר כולו בפסוק שמסגר את הכל: הכל ניתן בסיני, הכל דרך משה, הכל בין ה’ לבני ישראל.

חרם מן האדם. “כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת” (פסוק כט). הפסוק הקשה ביותר בעלייה. חרם שהוטל על אדם, כגון מי שנידון למיתה בבית דין, אינו ניתן לפדיון. אין כופר נפשות. הדין כאן מוחלט, ומלמד שיש גבולות שאי אפשר לעבור גם בכסף.

מעשר הארץ. “וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַידוָד הוּא קֹדֶשׁ לַידוָד” (פסוק ל). עשירית מכל יבול, מזרע ומפרי, שייכת לה’. מי שרוצה לפדות את המעשר, מוסיף חומש. כלומר: אפשר להשאיר את הפירות אצלך, אבל המחיר גבוה יותר מאשר לתת.

מעשר בהמה. “וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַידוָד” (פסוק לב). הבהמות עוברות אחת אחת תחת המקל, והעשירית מסומנת כקודש. “לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ” (פסוק לג). אסור לבחור, אסור להחליף. מה שיצא עשירי, הוא הקודש. גם אם הוא פגום, גם אם הבא אחריו טוב יותר. יש בזה עיקרון עמוק: הקדושה לא תלויה באיכות, אלא בסדר. ה’ לא מבקש את הטוב ביותר, אלא את העשירי.

חתימת ספר ויקרא. “אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי” (פסוק לד). פסוק אחד שחותם ספר שלם. כל מה שנאמר בספר ויקרא, מקרבנות ועד ערכין, מטומאה וטהרה ועד שמיטה ויובל, הכל ממקום אחד: הר סיני. הכל דרך אדם אחד: משה. והכל מופנה לעם אחד: בני ישראל. חזק חזק ונתחזק.