פרשת בחוקותי - עלייה שישית

העלייה ממשיכה את דיני ההקדשות ומציגה הבחנות חשובות: בין שדה אחוזה לשדה מקנה, בין הקדש רגיל לחרם, ובין מה שניתן לפדות למה שאין ממנו דרך חזרה.

שדה מקנה. “וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ לַידוָד” (פסוק כב). שדה שנקנה, לא שדה ירושה. הדין שונה: הכהן מחשב את הערך עד היובל, הנודר משלם מיד, אבל ביובל השדה חוזר לבעלים המקוריים. כי שדה מקנה מעולם לא היה באמת שלו לצמיתות.

שקל הקודש. “וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה יִהְיֶה הַשָּׁקֶל” (פסוק כה). כל ההערכות נעשות במטבע אחיד. עשרים גרה לשקל. התורה קובעת סטנדרט אחד למקדש, שלא תלוי בשער שוק או באינפלציה.

בכור בהמה. “אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַידוָד בִּבְהֵמָה לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ” (פסוק כו). אי אפשר להקדיש מה שכבר קודש. הבכור שייך לה’ מרגע לידתו, ואדם לא יכול “לתת” מה שלא שלו. אם מדובר בבכור בהמה טמאה, ניתן לפדותו בתוספת חומש, ואם לא נפדה, נמכר בערכו.

דין חרם. “אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַידוָד מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ… לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַידוָד” (פסוק כח). חרם הוא הרמה הגבוהה ביותר של הקדשה. אין פדיון, אין מכירה, אין חזרה. קודש קודשים. ההבדל בין הקדש לחרם הוא ההבדל בין דלת שנשארת פתוחה לדלת שננעלת לצמיתות. התורה מלמדת: יש מילים שברגע שנאמרות, יוצרות מציאות שאין לבטלה.