פרשת בחוקותי - עלייה חמישית

העלייה ממשיכה בדיני הקדשות, הפעם בשדה אחוזה, שדה שנחלת אבות.

הערכה לפי זריעה. “וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ אִישׁ לַידוָד וְהָיָה עֶרְכְּךָ לְפִי זַרְעוֹ זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף” (פסוק טז). השווי לא נקבע לפי מיקום או ביקוש, אלא לפי פוטנציאל הזריעה. שדה שניתן לזרוע בה חומר שעורים שווה חמישים שקל כסף למחזור יובל שלם.

תלוי בזמן. “אִם מִשְּׁנַת הַיֹּבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ כְּעֶרְכְּךָ יָקוּם” (פסוק יז). אם ההקדשה בתחילת מחזור היובל, הערך מלא. “וְאִם אַחַר הַיֹּבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת” (פסוק יח). הכהן מחשב באופן יחסי: ככל שנותרו פחות שנים, הערך נמוך יותר.

פדיון בחומש. “וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ” (פסוק יט). מי שרוצה את שדהו חזרה משלם את הערך בתוספת עשרים אחוז. זה המחיר של חרטה: אתה יכול לחזור בך, אבל זה עולה.

נקודת אל חזור. “וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר לֹא יִגָּאֵל עוֹד” (פסוק כ). אם לא פדה ומכר לאחר, הסיפור נגמר. השדה לא חוזר אליו. “וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַידוָד כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ” (פסוק כא). במקום לחזור לבעלים המקוריים ביובל, השדה הופך קודש ועובר לכהנים. הלקח: הקדשה היא לא הצהרה ריקה. מי שנודר ולא עומד מאחורי דבריו, מפסיד את מה שהיה שלו.