ה׳ כורת ברית עם אברם ומבטיח את הארץ לצאצאיו, אך גם מודיע לו שיעברו גלות ושעבוד לפני שישובו אליה. בינתיים, בביתו, שרי אינה יולדת ונותנת לו את הגר שפחתה לאישה. לאחר שהגר הרה היא מזלזלת בשרי; שרי מענה אותה והגר בורחת. במדבר מלאך ה׳ פוגש אותה, מורה לה לשוב ומבשר לה על בנה. בהמשך נולד ישמעאל. בסוף העלייה, כשאברם בן תשעים ותשע, ה׳ משנה את שמו לאברהם ומבטיח שיצאו ממנו גויים ומלכים.
מדוע הארץ אינה ניתנת מיד?
בברית בין הבתרים אברם שומע שצאצאיו ישובו לארץ רק לאחר דורות. לצד הבשורה על השעבוד מופיע הסבר שנוגע דווקא ליושבי הארץ: ״כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה״ (קטע מבראשית ט״ו, ט״ז).
רש״י מסביר שעדיין לא הגיע הזמן לגרש את האמורי מארצו, מפני שה׳ אינו נפרע מאומה עד שחטאיה מגיעים למידה המצדיקה זאת. ההבטחה לאברם אינה מבטלת את הדין כלפי מי שיושבים בארץ עכשיו. גם להם יש מקום בחשבון.
מה רד״ק אינו מוכן להצדיק?
לאחר שהגר הרה, שרי נעשית קלה בעיניה. שרי פונה לאברם, והוא משאיר בידיה את ההחלטה כיצד לנהוג בשפחתה. שרי מענה את הגר, והגר בורחת למדבר.
רד״ק מותח על שרי ביקורת מפורשת: היא נהגה בהגר בחומרה יתרה ולא נהגה במוסר ובחסידות. הוא מסביר שלא ראוי לאדם להפעיל את כל כוחו כלפי מי שנתון בידיו. גם על אברם הוא אומר שלא מנע את העינוי משום שלום בית, אף שהיה רע בעיניו.
במדבר מלאך ה׳ פוגש את הגר, מורה לה לשוב ומבשר לה על בנה ועל ריבוי צאצאיה. שמו של הבן, ישמעאל, מנומק בכך שה׳ שמע את עונייה. רד״ק רואה בבשורה הזאת ברכה שניתנה לה תחת סבלה, ועדות לכך שמה שעשתה לה שרי לא היה טוב בעיני ה׳.
שם חדש לפני שההבטחה הושלמה
שנים לאחר לידת ישמעאל ה׳ משנה את שמו של אברם: ״כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ״ (קטע מבראשית י״ז, ה׳). ספורנו מדגיש שמשמעות השם מתחילה כבר באותו יום; לכן שמו יהיה מעתה אברהם, אף שהדורות הרבים עוד עתידים לבוא.
ה׳ מבטיח לאברם ארץ וצאצאים, אבל בתוך סיפור ההבטחה התורה עוצרת גם אצל יושבי הארץ ואצל הגר הבורחת. לפי הפירושים שראינו, האמורי אינו מגורש לפני שהגיע זמנו להיענש, ועינוי הגר אינו מוצדק רק מפני שהתרחש בבית אברם. הבחירה באברם אינה מעניקה לכל מעשה בביתו אישור.
עוד שאלות על הפרשה
אין עדיין שאלות מעודכנות על הפרשה. רוצים לקבל את הלימוד היומי? עקבו בערוץ שנוח לכם.