פרשת בהר – עלייה שישית

עבד עברי – לא עבד, אלא אח “וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך – לא תעבוד בו עבודת עבד” (ויקרא כ”ה, ל”ט) התורה קובעת גבול ברור: יהודי שנמכר – לא נעשה עבד קניין, אלא עובד זמני. עובד עד היובל – ואז יוצא לחופשי עם משפחתו, וחוזר לאחוזתו.

יציאה לחירות – זכר ליציאת מצרים “כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים” אין לנו רשות לשעבד את מי שהקב”ה שחרר בעצמו. אין עבדות נצחית בעם ישראל – כי כולנו עבדי ה׳ בלבד.

לא בפרך – ולא באכזריות “לא תרדה בו בפרך ויראת מאלוהיך” אסור לנצל או לשבור אדם, גם אם הוא במעמד נחות זמנית. הפסוק מזכיר את יראת ה׳ – כי מי שפוגע באדם, פוגע בצלם א-לוהים.

עבדות נכרית – מותרת, אך לא מטרה הפסוקים מדברים גם על עבדות גויים – אבל שוב, בשפה של הקשר מעשי. לא אידאל. לא ערך. אלא מצב של תקופה. והתורה עדיין דורשת יחס אנושי – גם לגר, גם לשפחה.

קבלה – מי פה העבד האמיתי? לפעמים נדמה לאדם שהוא האדון – והוא שולט. אבל הקבלה שואלת: האם אתה באמת חופשי? או שאתה משועבד לתאוותיך, לפחדיך, לחומר? התורה משיבה: חופש אמיתי – זה רק מי שיודע להיות עבד של דבר נעלה – של ריבונו של עולם.