פרשת בהר - עלייה שישית
מומלץ לקרוא את הטקסט המקראי עצמאית לפני קריאה של הפרשנות בהמשך.
העלייה עוסקת בשאלה קשה: מה קורה כשאדם מישראל נמכר לאחיו. התורה לא מתעלמת מהמציאות, אבל מציבה גבולות ברורים שמבדילים בין שעבוד לעבודה.
לא עבודת עבד. “וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד” (פסוק לט). הפתיחה מכוונת: אחיך. גם כשנמכר, הוא עדיין אח. ומעמדו ברור: “כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ” (פסוק מ). שכיר, לא עבד. תושב, לא קניין. ההבדל הוא לא סמנטי, אלא מעשי: אסור לתת לו עבודה משפילה, ואסור להתייחס אליו כאל רכוש.
יציאה ביובל. “וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב” (פסוק מא). היובל מחזיר הכל. לא רק אותו, אלא גם את בניו. הוא שב למשפחתו ולנחלת אבותיו. המכירה היא זמנית, לא קביעה של זהות.
הנימוק. “כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד” (פסוק מב). זו הסיבה המרכזית: בני ישראל הם עבדי ה’, ולכן אי אפשר למכור אותם כעבדים של בשר ודם. יציאת מצרים לא רק שחררה אותם מפרעה, אלא קבעה בעלות חדשה. מי ששייך לריבונו של עולם לא יכול להישלט על ידי אדם.
איסור פרך. “לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ” (פסוק מג). עבודת פרך היא עבודה שאין לה תכלית, שמטרתה לשבור. התורה אוסרת אותה ומוסיפה “ויראת מאלוהיך”, כי יש דברים שאי אפשר לבדוק מבחוץ. רק מי שנותן את העבודה יודע אם היא לצורך או לרדייה.
ההבחנה. “וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ” (פסוק מו). התורה חוזרת על האיסור בסוף העלייה. ההדגשה כפולה: איש באחיו. לא בגלל שהאח חלש, אלא בגלל שהוא אח. הקשר המשפחתי של עם ישראל הוא הבסיס, לא מעמד כלכלי או כוח.
עוד שאלות על הפרשה
האם יש הוכחות מדעיות להשפעת השמיטה על הקרקע?
סקירה מדעית-תורנית על ההשפעות הסביבתיות של מנוחת הקרקע. מחקרים ממכון וולקני, אוניברסיטת אוהיו ותחנת Rothamsted בוחנים את היתרונות של שנת מנוחה לאדמה.
בפרשת בהר - מה הקשר בין עיר מוקפת חומה לסגירת הלב והרגשות?
הקשר שאתה מעלה – בין עיר מוקפת חומה בפרשת בהר ובין לב סגור ורגשות נעולים – הוא רעיון דרשני עמוק שנוגע בלב מהותה של פרשת בהר, וגם בלב האדם....