למה היופי של ישראל מתגלה דווקא דרך עיניו של אויב?
את אחד המשפטים היפים ביותר שנאמרו על עם ישראל לא אומר משה רבנו, לא אהרן, לא אחד מזקני ישראל. דווקא בלעם, אדם שנשכר כדי לקלל.
והתשובה, כרעיון דרשני, היא כך: לפעמים היופי הכי גדול הוא זה שגם השונא לא מצליח להכחיש.
כאשר אדם אוהב משבח אותך, אפשר לומר: הוא אוהב, הוא קרוב, הוא רואה אותך בעין טובה. אבל כאשר אויב בא לחפש פגמים, עולה להר, משנה זוויות, מנסה שוב ושוב למצוא נקודת חולשה, ובסוף דווקא ממנו יוצאת ברכה, זו כבר עדות מסוג אחר לגמרי.
בלק לא הביא את בלעם כדי לכתוב שיר הלל לישראל. הוא הביא אותו כדי למצוא את המקום שממנו אפשר לקלל. לכן בלק מעביר אותו מנקודה לנקודה, כאילו אומר לו: אולי מכאן תראה אותם אחרת, אולי מכאן תמצא בהם חיסרון. אבל דווקא בתוך המבט העוין הזה, מתגלה דבר שאי אפשר למחוק.
הפסוק אומר: “וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים” (במדבר כד, ב). ובהמשך אותו נאום נאמר: “מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל” (במדבר כד, ה).
כלומר, היופי מתגלה דווקא דרך העין של בלעם משום שהוא לא בא לראות יופי. הוא בא למצוא קללה. וכשהוא בכל זאת רואה טוב, זה מגלה שהטוב של ישראל איננו תלוי במחמאה של אוהב. הוא אמת פנימית.
האוהב לפעמים רואה את הטוב כי הוא רוצה לראות טוב. האויב רואה את הטוב למרות שהוא לא רוצה לראות אותו. וזו עדות חזקה יותר.
אפשר לומר ברעיון דרשני שבלעם הוא כמו מראה הפוכה. הוא מגיע עם רצון לעוות, אבל הקב”ה משתמש דווקא בו כדי לגלות אמת. הפה שנשכר להיות כלי של קללה נעשה כלי של ברכה. העין שחיפשה חסרון נעשית עדה ליופי. וזה עצמו הניצחון: לא רק שהאויב לא מצליח להזיק, הוא נאלץ לומר את מה שהוא הכי לא רצה לומר.
לכן היופי של ישראל מתגלה דווקא דרך עיניו של אויב, כי יש יופי שאם חבר אומר אותו, זה מרגש. אבל אם אויב נאלץ לומר אותו, זה מטלטל.
לפעמים אדם מרגיש שכל העולם מסתכל עליו בעין ביקורתית. אבל פרשת בלק מגלה שיש נקודה פנימית של ברכה שאפילו מבט עוין לא יכול למחוק. לפעמים דווקא מי שבא להקטין אותך מגלה, בלי להתכוון, כמה גדול האור שבתוכך.
מאמרים נוספים בסדרה על הראייה בפרשת בלק:
- הפועל “וירא” חוזר על עצמו הרבה פעמים בפרשת בלק - מה המשמעויות הנסתרות מאחורי הדברים?
- מה באמת ראה בלעם במחנה ישראל שגרם לו לומר ברכה במקום קללה?